דוד אנוקוב ז"ל

בן רחל ויצחק. דוד נולד בטיפלס, רוסיה, ביום י"א בשבט תרפ"ו (26.1.1926). אח של מיכה ואמנון. נפל בעת שירותו.

באותה שנה, 1926, כשהיה דוד בן שבעה חודשים, החליטה המשפחה המורחבת של אביו להגשים את החלום הציוני ולעלות לארץ ישראל. הם הגיעו לטורקיה והתכוונו להמשיך ארצה באוניית משא, אך התכניות השתבשו והמשפחה נשארה בטורקיה כחמש שנים. רק בשנת 1932 עלה בידם להפליג לארץ, לנמל יפו, באוניית משא עמוסת עולים.

המשפחה התיישבה בראשון לציון. האב התפרנס מנגרות במחנה הצבאי בית נבאללה, האם עבדה במשק בית אצל נשות האיכרים וכן במשק עזר ליד ביתם – גידול עיזים ולול תרנגולות.

דוד למד בראשון לציון. הוא החל את לימודיו בכיתה א' בבית ספר דתי, לאחר מכן עבר ללמוד בבית ספר "חביב". בשנות לימודיו היה חניך "הנוער העובד והלומד" ועד מהרה הצטרף לצוות המדריכים. עם סיום לימודיו החל לעבוד ולעזור בכלכלת המשפחה.

בהיותו בן שבע-עשרה הצטרף דוד לקבוצת נערים ונערות שיצאו, יחד עם סניף הנוער העובד והלומד של שכונת בורוכוב בגבעתיים, להכשרה מגויסת במסגרת ה"פלמ"ח", בקיבוץ דפנה. בקיבוץ הם עבדו ברפת ובלול, במקביל להכשרתם כלוחמים.

בין השנים 1945 ל-1947 דוד שירת במחלקה הערבית של הפלמ"ח, בפיקודו של יגאל אלון. במחלקה זו התוודע לאורחות החיים של הערבים המוסלמים ורכש שליטה מושלמת בשפה הערבית. בשנת 1946 הוא השתתף כלוחם במבצע "ליל הגשרים", בו פוצצו בלילה אחד אחד-עשר גשרים שחיברו בין ארץ ישראל לסוריה ולבנון כדי לשבש את פעילות הבריטים בארץ. דוד השתתף בפיצוץ גשר הזיו, שעל יד קיבוץ אכזיב.

בשנת 1948 דוד השתתף במלחמת העצמאות. עם הקמת צה"ל הוא התגייס ושירת בחטיבת "הראל". במהלך המלחמה נפצע שלוש פעמים, אולם חזר להילחם.

דוד הצטרף לשירות הביטחון הכללי בשנת 1950. שימש בתפקידי לוגיסטיקה במחלקת קשר וביטחון באגף מינהל. בין היתר היה נהג, אחראי למאגר הרכב ועוזר בכיר לראש המחלקה. אחרי כמה שנות שירות הוא הושאל למוסד וסייע לאבטחה בווינה, אוסטריה.

בשנת 1953 נשא דוד לאישה את בחירת ליבו – תחיה לבית פינקל, חברתו מזה שלוש שנים. לאחר סיום שירותה בצה"ל, לימודיה והסמכתה כגננת הם הקימו את ביתם בנס ציונה, שם נולדו הילדים - עמיר, עופר וגיל.

כרבים מבני דורם ראו דוד ותחיה בחקלאות ובגאולת הקרקע מאבני היסוד של העשייה הציונית, על כן הם נטעו ליד ביתם פרדס שאותו טיפחו בעבודה קשה.

דוד נפטר מדום לב בעת עבודתו בפרדס ביום כ"ה בסיוון תשל"ז (11.6.1977). בן חמישים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנס ציונה. הניח אישה, שלושה בנים, אם ושני אחים.

החומרים נלקחו מתוך אתר האינטרנט הממלכתי יזכור של משרד הבטחון

לעמוד ההנצחה המלא לחצו כאן