דלג לתוכן העמוד

אשי (אשר-ראובן) נוביק ז"ל

אשי (אשר-ראובן) נוביק ז"ל
רב סמל ראשון 
חיל הנדסה 

אשי (אשר-ראובן) נוביק ז"ל

בן פרל-שילה ואיזי-יצחק
נפל ביום ט"ו באב תשס"ו (09.08.2006)
מקום מנוחתו בית העלמין האזרחי מעלה גמלא

סיפור חייו

אשי (אשר-ראובן) נוביק נפל בקרב ב ט"ו באב תשס"ו. הוא נולד ביום כ' בתמוז תש"ל (24.7.1970) ביוהנסבורג בדרום אפריקה למשפחה ציונית. אהבת האדם והאדמה ותחושת השייכות לעם ולמדינה היו נדבך מרכזי בחינוכו. מגיל רך ניכרו משיכתו לטבע ולאדמה והצורך לעזור לאחר. מספרים כי עוד בהיותו בן שלוש, בעת שראה את אמו עובדת בגינה, היה יוצא לעזור לה. לימים, בבגרותו, תהפוך הגינה היפהפייה שיטפח בבית שיקים לאחד מסמלי ההיכר שלו, הפעלתנות פורצת הגבולות – לאבן דרך, ויכולת הנתינה וההקרבה – לגַלעֵד.

משפחת נוביק מימשה את החזון הציוני ועלתה לארץ בשנת 1977 . תחילה גרו ברעננה, שם החל אשי את לימודיו היסודיים, ובתום שנתיים השתקעו בכפר אהרון שבנס ציונה, כשזו עוד הייתה מושבה טבולה בירק, מוקפת פרדסים. אשי עלה לכיתה ג' בבית הספר היסודי "הראשונים", רכש במהירות את השפה ובתוך זמן קצר הפך לעמוד התווך החברתי. על קליטתו המדהימה מספר חגי, חבר ילדות: "אשי הגיע אלינו מדרום אפריקה, עם קסם מיוחד וכריזמה שהפכה אותו תוך זמן קצר לדמות דומיננטית בכיתה. היו לו צחוק מתגלגל, מבטא דרום אפריקאי מקסים, תיאורים על דרום אפריקה שכאילו נלקחו מסיפור אגדות ואיזשהו סטייל או ניחוח של חו"ל, שלא הכרנו קודם לכן. תוך חודש או חודשיים נהיינו החברים הכי טובים בעולם".

בכפר אהרון, עם הפרדסים סביב וריח הפריחה, קרבות התפוזים ומדורות ל"ג בעומר הסוערות, עם מסיבות כיתה, ה"סלואו" הראשון וחוויות בתנועת "המכבי הצעיר" – הייתה לאשי ילדות מאושרת. המקום החביב עליו היה חוף הים בפלמחים, שם פיתח את אהבתו הגדולה לים ולספורט הימי. בגיל אחת-עשרה כבר החל לעסוק בשיט גלשני מפרש, ובהמשך – גם בצלילה. ברק, אחיו, שהיה שותף לחוויות הללו, מספר: "להורינו הייתה חנות בתל אביב, לא רחוק מהים. חלק גדול מילדותנו עבר בחוף ימה של תל אביב ובבריכת 'גורדון'. אשי תמיד היה מוקף חברים, והבית שלנו בנס ציונה היה תמיד הומה".

בגיל שתים-עשרה, קיבלו חייו של אשי תפנית בלתי צפויה. ילדה חדשה, אסנת, הגיעה לבית הספר, והמורה תקווה, בפרץ נבואי, הודיעה לה: "יש לי חתן בשבילך, אני מושיבה אותך לידו". ואכן, ניצוץ האהבה שניצת ברגע ההוא, הפך ללהבה בוערת ולאש תמיד, ובגיל שלוש-עשרה כבר קיבלה אסנת (אוסי) מאשי הצעת נישואין... גם לאחר שעברה עם משפחתה להתגורר בערד, ובהמשך – כשנדדו צפונה לעין זיוון – נמשך הקשר יוצא הדופן שבין השניים במכתבים ובביקורים הדדיים, והפך גם לקשר בין המשפחות. "הוא היה עבורי כמו אח גדול", מעיד אחיה של אוסי, שי אברמוביץ. "הרבה מאוד חוויות וזיכרונות ילדות משותפים היו לנו, ותמיד ראיתי בו מישהו שממנו אני יכול לקחת דוגמה".

את לימודיו התיכוניים החל אשי בבית הספר "אורט רחובות", אך משלא מצא את מקומו שם, עבר לבית הספר התיכון על שם בן-גוריון שבנס ציונה, וסיים את חוק לימודיו עם בגרות מלאה. אהבתו הגדולה לים הביאה אותו, עם גיוסו לצה"ל ב- 1988 להתנדב לילת"ם, יחידה ללוחמה תת-מימית של חיל הים. בעטיה של בעיה רפואית נאלץ אשי לפרוש מהיחידה, אך התעקש להמשיך ולשרת שירות קרבי משמעותי והצטרף לסיירת "יעל", יחידה מובחרת של חיל ההנדסה.

לאחר השחרור מצה"ל, יצאו אשי ואסנת לטיול בעולם. במשך שלוש שנים "חרשו" את המזרח הרחוק, אוסטרליה ודרום אפריקה, ובחלק מהמקומות אף עבדו. "זו הייתה התנסות מאוד אינטנסיבית", אומרת אוסי, "שחיזקה מאוד את הקשר בינינו. ידענו שכאשר נחזור ארצה, נתחתן ונקים בית". בטיול, גילו את אהבתם המשותפת ל"אקסטרים", וניצלו כל הזדמנות שהייתה לבַּנג'י, לצניחה חופשית ולרַפטינג. חברותם העמיקה והלכה, אהבתם התעצמה והתגברה. ב-10.5.1994, באו בברית הנישואין.

תחילת דרכם המשותפת כזוג נשוי הייתה בנס ציונה, העיר שבה הכירו. אשי החל ללמוד הנדסת בניין, אך בתום השנה הראשונה החליט לשנות כיוון; עבודתו החדשה, ברשת "ברגר קינג", תבעה ממנו התמסרות מלאה. הקריירה המקצועית שפיתח הובילה את הזוג הצעיר אל הגולן, לעין זיוון. תקופה מסוימת ניהל אשי את סניפי רשת "ברגר קינג" בצפון, ולאחר מכן עבר לנהל את רשת "בורגר ראנץ'".

בתם הבכורה של אשי ואוסי, יובל, נולדה ב-20.6.1996, ואיתי, הבן הצעיר, נולד ב-9.10.2000. את ביתם הקימו ביישוב כנף, פיסת גן עדן בדרום רמת הגולן; כשאשי, כמו חלוץ אמיתי, מפקח על מלאכת הבנייה ובורא בשתי ידיו את המטבח, הרהיטים והגינה. כל רגע פנוי הוקדש על ידו לעבודות נגרות, לתיקונים ולטיפוח הקן החם – מגשים את משאלותיה של אוסי, והכול בטוב טעם ובהקפדה אסתטית.

משימה אחת שאשי לא היה שלם עם אי השלמתה הייתה נושא הלימודים. אשי החליט ועשה, נרשם ללימודי תואר ראשון במינהל עסקים במכללת רופין, וסיימם בהצלחה.

במסגרת שירותו במילואים, השתייך אשי ליחידה מובחרת של פלחה"ן (פלוגת הנדסה) בחטיבת הצנחנים. בתקופת מבצע "חומת מגן" היה מגויס במשך תשעים ימים ברציפות. "דאגתי לו," מודה אוסי, "כי ידעתי שהוא נמצא במקומות מסוכנים, אבל הוא אף פעם לא פחד ותמיד הקרין ביטחון ותחושה שיהיה בסדר".

עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ארז אשי את התרמיל, והמתין לקריאה, נכון לתרום את חלקו ככל שיידרש. ביום הגיוס עוד הספיק להשלים את הגשר בגינה היפנית שהכין בחצר ("לקראת מסיבת בת המצווה של יובל – בעוד שנתיים..."). קודם שנכנסו ללבנון, עסק בגיוס תרומות כדי לקנות ציוד שהיה חסר ליחידה, והמריץ את אסנת לארגן ארוחת ערב לכל החיילים בגדוד, "כדי שלא יאכלו מנות קרב". לפני שיצא השאיר לה מכתב, וגם מתנה, שנותרה ארוזה זמן רב אחר כך. "לאוסקה אשתי המתוקה", כתב, "אני רוצה שתהיי חזקה בשבילי ותשמרי על שני האוצרות שלנו עד שאחזור. אני יודע כמה קשה לך, אבל יש זמנים שאין ברירה וצריך לעשות משהו על מנת שלשני האוצרות שלנו יהיה מקום טוב יותר לחיות בו בעתיד. ... אַת האוצר העילאי הגדול ביותר לו זכיתי ואני מתכוון להיות איתך עד זקנה ומעבר לכך". אוסי, מצדה, כתבה לו: "... את הכוכבים והירח לו יכולתי, לך אתן... רוצה שתמיד תדע ותפנים שאותך אוהבת ללא שום תנאים... אני רוצה שתשמור על עצמך, כי אני באמת לא יכולה בלעדיך..."

ביום שלישי, 8.8.2006, נכנס אשי עם גדודו ללבנון. הכוח הגיע לכפר דבל, התמקם באחד הבתים והתכונן לפעילות. למחרת, בצהרי יום ט"ו באב תשס"ו (9.8.2006) התקיפו מחבלי החזבאללה בטילי נ"ט (נגד טנקים) את המבנה שבו שהה הכוח, והמבנה קרס תחתיו. אשי נהרג עם פיצוץ הטיל הראשון. באירוע הקשה נפלו עוד שמונה מחבריו, לוחמי גדוד ההנדסה: רב-סרן נתן יהב, סרן יוני (ליאון) שמוכר, רב-סמל אלעד דן, רב-סמל גלעד זוסמן, רב-סמל עדי סלים, רב-סמל נאור קאלו, רב-סמל עידן קובי וסמל-ראשון בן (בנימין) סלע.

אשי, החלל הראשון של כנף, נהרג בחג האהבה, שבועיים לאחר יום הולדתו השלושים ושישה. הותיר אחריו אלמנה בת ובן אם ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

החומרים נלקחו מתוך אתר האינטרנט הממלכתי יזכור של משרד הבטחון

לעמוד ההנצחה המלא לחצו כאן

מקום מנוחתו

אשי (אשר-ראובן) נוביק ז"ל
בן 36 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין האזרחי מעלה גמלא