עודד מתנה ז״ל

בנם של עינב ואוריאל. נולד ביום כ"ח בחשוון תשנ"ח (28.11.1997) בנס ציונה. אח צעיר להודיה ולרעות ואח בוגר למתן ולמעיין.  

עודד גדל והתחנך בעיר הולדתו. החל את לימודיו בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "רעות", וכבר משחר ילדותו התאפיין באהבה לזולת, בעזרה לאחר ובקסם מיוחד. סהר, חבר ילדות, סיפר עליו: "עודד היה בן אדם כזה שממבט ראשון היה אפשר לדעת שהוא יכול לעשות רק טוב לאחרים. ידע להצחיק כשצריך, להרים כשעצוב ולתת כתף ברגעי משבר. כל אחד צריך עודד משלו."  

את לימודיו התיכוניים עשה ב"ישיבת שעלבים" שבמועצה האזורית גזר, שם למד במגמת כוורות (חקר הדבורים), וסיים את בחינות הבגרות בממוצע ציונים גבוה מאוד. גם כאן התגלה כחבר של אמת שהפיץ אור בסביבתו והעלה חיוך על השפתיים. "היית חבר של כולם," כתב טלאור, "אוהב את כולם באמת. נתת לכל אחד להרגיש שהוא הכי מיוחד, לא הפריע לך בכלל השוני. ידעת להקשיב, לפרגן ולהתעניין באמת, לצחוק על העולם ולהפיג את כל הכעס או הפחד שיש."  

סיפרה מירית, ידידת נעורים: "המילים הראשונות שעולות לראש כשאני שומעת את השם עודד הן: עדינות, נעימות, חוכמה, שנינות, טוב לב, ומים שקטים שחודרים עמוק עמוק. זכינו להכיר נשמה נדירה שירדה לעולם."  

בספטמבר 2016 התחיל מסלול "הסדר" בישיבת ההסדר קרני שומרון ("קרנ"ש"), מסלול המשלב תקופות לימודים ותקופות שירות בצבא. אהב את לימודי התורה והגמרא ובלט בנטייתו לבדוק ולחקור לעומק, תוך חיפוש מתמיד אחר האמת. כך תיאר אותו יונתן: "חיפשתי לי חברותא וראיתי אותך יושב על המחשבים בבית מדרש, מחפש לעצמך תשובות לשאלות שעניינו אותך, כי ככה למדת – לא הסתפקת בתשובות שטחיות לשאלות מהותיות. מה לא למדתי ממך? תפיסה, דרך הסתכלות על החיים, מידות ודרך ארץ, שמחת חיים וסקרנות אין-סופית. מעולם לא ראיתי מישהו עם תשוקה כל כך גדולה ללמוד ולדעת כל נושא שנתקל בו."  

לא בכדי זכה עודד לכינוי "האדם החושב" – זה שלא מקבל כמובן מאליו אף אמירה, שיעור או אקסיומה, וסוחף את סביבתו לשיח נוקב. "בדרכך שלך ידעת לקרוא תיגר על מוסכמות החיים והיהדות," כתב יצחק, "לחקור, לשאול, והכול כמובן בחיוך ובחן המיוחדים לך. היית השילוב המדהים בין שכל, חדות ואינטלקטואל לבין ציניות משובחת ויכולת לראות את המציאות בעין יצירתית."  

הכול אהבו את עודד, הבחור הכי מצחיק ששימח את כולם באמירותיו הבלתי צפויות ויוצאות הדופן. אם היה דבר שתסכל אותו, אזי זה מספר השלטים שנתלו בכל פינה ובהם תזכורת לתלמידי הישיבה העוסקים בתורה כיצד יש לנהוג בין אדם לחברו – דברים שאצלו היו כה מובנים מאליהם.

 עודד התגייס לצה"ל ביום 19 במרץ 2018, לאחר שנה וחצי בישיבת ההסדר, והוצב בחיל התותחנים. את הטירונות עבר במסגרת גדוד 405 ("נמר") בעוצבת "גולן" – חטיבת האש 282, ולאחריה נשלח לקורס נהג נגמ"ש (נושא גייסות משוריין) מסוג "אלפא" – נגמ"ש גבוה המיועד לנשיאת פגזים ארטילריים. חבריו לשירות סיפרו על דאגתו יוצאת הדופן לאחרים – "אם היה צורך להילחם על דבר מה בשביל מישהו, הוא היה הראשון להילחם" – ועל יכולתו לגעת בלב כל אחד ואחד. כך, כשבמהלך הטירונות נפל ונחבל בפניו, על אף שקיבל הקלות המשיך לבצע משימות כמו כולם; ומשהצטווה לא לעמוד בשמש, דרש כי גם חבריו ייהנו מאותה זכות. הוא נהג להגיע לחיילים בעמדות השמירה כדי לבדוק שלא חסר להם דבר, ואם חסַר – פעל מייד כדי להשלים את הנחוץ.

 עודד – כשמו כן הוא, ידע לעודד ולנחם, לתמוך ולייעץ. לנוכח קשייו של חבר צוות שומר מצוות סיגל לעצמו "נוהל שבת" משלו וקיבל על עצמו לחלוק עימו את זמן השמירות במהלך השבת, כדי לשמח אותו על אף הפסד של סעודת שבת או זמני תפילות.  במסגרת מסלול ההסדר, בתום שנה וחצי בשירות סדיר חזר לישיבה לשנתיים נוספות של לימוד.  לאחר תום לימודיו ושחרורו מצה"ל, באוקטובר 2021, התחיל לימודים לתואר ראשון בביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת אריאל בשומרון. בחירתו לעסוק דווקא בתחום זה, ברמה של מולקולות ואטומים שמרכיבים מערכות של תאים חיים, עלתה בקנה אחד עם אהבתו לצלול פנימה, ולחפש בנבכי הפרטים הקטנים. חבריו ללימודים סיפרו על הרושם שיצר ועל החותם שהשאיר: "הייתה לו נוכחות מורגשת למרות – ואולי בגלל – השקט והצניעות שלו. היה לו חיוך מדהים ולא משנה מי היה בחברתו; הוא תמיד הצליח לשעשע, לדייק ולתת תשומת לב. הוא הצליח להשפיע ולגעת בכל כך הרבה אנשים."  

כשעודד גר במעונות הסטודנטים הכיר עמיתים ללימודים שהפכו לחבריו הטובים, בהם יובל, רועי, עמית, בן, סהר, אביחי, הודיה, שירי, לירון ועוד רבים. יחד למדו, אכלו, בילו, יצאו לטיולים, ועודד – "הדבק של החבורה" – לא החמיץ אף אירוע או מפגש. בזכות יכולתו הייחודית לקבל את האחר, בכל מקום שהגיע אליו השרה מייד אווירה נוחה, נינוחה ושמחה.  בישול היה מאהבותיו הגדולות, שבהן הביא לידי ביטוי את אהבתו לאוכל של אימו כמו גם את הכישרון להפיק את המרב מהפרטים הקטנים. "תסמכו עליי!" נהג לומר לחברים, "זה מתכון של אימא שלי, הוא טוב!" סיפר אליחי: "עודד היה הבשלן המדהים בעולם שתמיד ידע לפנק אותנו בדברים הכי טעימים שיש," וינון הוסיף: "אף פעם לא היה מדובר בדבר מפוצץ וגרנדיוזי, אלא פשוט בדיוק מופלא של חומרי הגלם הכי פשוטים. אצל עודד, אפילו לחם עם ריבה היה יכול להיות מעדן."  כדרכו, כל אימת שמי מחבריו חווה משבר או מצוקה מיהר להגיע, להרגיע, להטות אוזן קשבת, ותמיד הפליא לשקף זווית ראייה בלתי שגרתית. "מעולם לא פגשתי אדם עם חשיבה מיוחדת כזו, עם מוח כל כך מפותח," כתבה יובל, "היית העולם של העומק." והוסיפה עמית: "אלוף בלקרוא סיטואציות. תמיד היית מכבד, מלא ערכים, מלא מוסר, האתיקה הייתה ברורה מאליה. קצר במילים וחד כמו סכין, אבל הכי מדויק שיש."  כחובב בישול, בשנות לימודיו עבד בתחום המסעדנות – ב"קפה גרג", "גולדה" ו"חומוס אליהו" שבאריאל. "הוא תמיד הגיע למשמרת רגוע, וישר נכנס לעניינים," סיפרה שחר. "ניהל את המשמרת בצניעות ואף פעם לא גרם לנו להרגיש שהוא יודע יותר מאיתנו. תמיד שאל אותי מה המשימה שאני מעדיפה לעשות, פרס בפניי את כל האופציות, והתנדב לעשות את השאר. היה לו מבט שמבין, גם בלי לדבר."  חלומו הגדול של עודד היה לזכות בפרס נובל. מתחילת לימודיו שקד על המצאת פטנט מתחום האנרגיה. לאחר ניסוי שלא צלח ברעיון אחד, פנה לרעיון אחר – "אנרגיה בלתי פוסקת" – תוך שהוא מפעיל את כישוריו הייחודיים. הוא עמל בנחישות באמצעים רבים ובכלים שונים, חקר וביצע ניסויים ללא הרף, וכבר הגיע לשלב מתקדם בפיתוח. אלא שתהליך המצאת הפטנט נקטע, ועימו נגדע החלום.  

ביום ראשון, 21 במאי 2023, התייצב עודד למילואים בבא"פ (בסיס אימונים פיקודי) לכיש לטובת אימון היחידה, לקראת תעסוקה מבצעית ברמת הגולן. למחרת נמצא ללא רוח חיים.  סמל עודד מתנה נפל בעת מילוי תפקידו ביום ב' בסיוון תשפ"ג (22.5.2023). בן עשרים וחמש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבנס ציונה. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק; וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ לֹא רָגַל, עַל לְשֹׁנוֹ, לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה" (תהילים טו, ב–ג).