• גודל פונט
  • גוונים וקונטרסט
106 08-9383838
עיריית נס ציונה בגוגל עיריית נס ציונה בפייסבוק עיריית נס ציונה ביוטיוב
EN

איך היה היום בבית הספר / בגן הילדים?

איך היה היום בבית הספר / בגן הילדים?

על יצירת סביבה תומכת ומעודדת שיח בקרב ילדים


 

שנות ביה"ס וגן הילדים נתפסות בקרב מבוגרים כשנים התמימות והיפות של החיים, שנים של משחקים בחצר וחוסר דאגות. המונחים: "לישון כמו תינוק" או "זה קל כמו משחק ילדים" מסמלים ומתייחסים להתמודדות פשוטה וקלה, שגם אם טמון בחובה קושי הוא זניח ולרוב עובר עם הזמן. יחד עם זאת, רוב ההורים לילדים יודעים ששינת תינוק היא לא בהכרח רציפה, נעימה ורגועה מהרגע הראשון וכי לחלק מהתינוקות לוקח זמן לפתח הרגלי שינה שמתקרבים למה שהמושג "ישן כמו תינוק" מייצג וכי הנוכחות והתמיכה ההורית בתהליך היא משמעותית ביותר.
בנוסף, אנו יודעים כיום ששנות החיים הראשונות מעצבות במידה רבה את האופן שבו הילד/ה תופסים את העולם ואת עצמם, ובשנים אלו נבנים אצלם מתוך ההתנסויות האישיות שלהם תחושת המסוגלות והדימוי העצמי: עד כמה אני מסוגל להתמודד עם קשיים ולהגיע לפתרונות לקשיים אלו, או לחילופין תחושה של חוסר מסוגלות, תפיסה לפיה בעיות וקשיים "מתקיפים אותי" ללא סיבה וללא יכולת ניבוי, ושלי כילד אין מספיק שליטה או יכולת התמודדות. וכן עד כמה הסביבה החיצונית (של מבוגרים וילדים משמעותיים סביבי) קשובה לי, מכילה, תומכת או לחילופין מנותקת, מגיבה בהיסטריה ומעצימה את הקושי או אפילו מאשימה אותי בקשיי.

 

בניגוד לתפיסה לפיה שנות הילדות הן "שנות הקסם" שנים של תמימות וחוסר דאגות, רוב הילדים מתמודדים עם קשיים נורמטיביים מסוגים שונים (בתחום הלימודי, החברתי, קשיים אישיים ומשפחתיים, התמודדויות רפואיות ועוד). לעיתים אכן חשים סביב התמודדויות אלו תחושות של חוסר אונים, אך נצפה שרוב החוויות שהילדים צוברים במהלך חייהם תהיינה חוויות של התמודדות טובה עם קשיים נורמטיביים, כזו תאפשר צמיחה והתפתחות מנטאלית, רגשית וחברתית.
למבוגרים תפקיד חשוב בליווי הילד בתהליך זה: עליהם לעזור לו מצד אחד – במתן משמעות ופשר לאירועי החיים שאינם תמיד ברורים לו, ומצד שני- בהגנה על הילד הרך, בלקיחת אחריות ובמניעת תחושה של רגשות אשמה במצבים בהם אין ביכולתו להתמודד בעצמו.

אנו יודעים שבהתמודדות עם קשיים נורמטיביים בקרב ילדים (כמו בקרב מבוגרים), מה שעשוי לקבוע את עוצמת הקושי אותה חווה הילד ותחושת המסוגלות או חוסר האונים סביב ההתמודדות עם הקושי הוא לא בהכרח האופי והעוצמה האובייקטיבית של הקושי, אלא האופן שבו הילד תופס את תחושת המסוגלות שלו ואת התמיכה הסביבתית לה הוא זוכה. על כן חשיבות רבה יש להעצמת תחושת המסוגלות של ילדים סביב התמודדות עם קשיים שונים בשנות הגן ובה"ס וכן, מסרים של נורמליזציה סביב הקושי (לעומת מסרים שמעצימים את תחושות חוסר האונים) וכמובן היות הסביבה בה חי הילד (סביבה חברתית, משפחתית, בית ספרית וקהילתית) כסביבה שיודעת לזהות סימני מצוקה של ילדים ויודעת להוות קרקע תומכת, מרגיעה ומכילה ומהווה מעין "רשת ביטחון" רגשית עבורו.


כיצד נזהה סימנים למצוקה או התמודדות עם קושי בקרב ילדים?
ילדים בגיל הרך וגם בביס יסודי מתקשים לעיתים לבטא את מצוקותיהם באופן מילולי, והגדולים יותר לעיתים נוטים פחות לשתף, לכן חשוב לשים לב לשינויים שיבואו לידי ביטוי בהתנהגות ובתפקוד של הילד בבית, בבית הספר, בגן וכן במסגרות חינוך לא פורמליות  כגון: חוגים: שינויים חדים ולאורך זמן במצב הרוח של הילד, שינויים בדפוסי השינה והאכילה, סימנים של עייפות או עצבנות, קשיי פרידה בגן ובביה"ס (שלא היו אופייניים לילד ולא כאלו שאופייניים לתקופה של תחילת השנה), נטייה להיצמדות יתר להורה בבית, דיווח על פחדים שונים, ירידה לאורך זמן בהישגים ובתפקוד הלימודי, הסתגרות ופרישה מחוגים, תחומי עניין, מפגשים חברתיים וכמובן ירידה בביקור הסדיר בביה"ס ובגן. 

חשוב מאוד לא להסתמך על מקרה אחד בו הילד/ה לא רצו ללכת לביה"ס, אלא לעקוב אחר תפקוד הילד לאורך מספר ימים/שבועות ולראות שהשינוי מהווה הבדל משמעותי באופן ההתנהלות הרגיל של הילד. חשוב לשתף את הצוות החינוכי, המחנך/ת, הגננת, יועצת ביה"ס בהתרשמות שלכם ההורים ולבדוק האם התמונה אותה אתם רואים בבית באה לידי ביטוי גם במסגרת החינוכית.

חשוב לזכור כי אתם ההורים מהווים את מקור התמיכה העיקרי עבור הילד/ה שלכם והכתובת הראשונה לשיתוף וסיוע, בכל גיל, כולל גיל ההתבגרות.


במידה ואתם מתרשמים שהילד אכן מתמודד עם קושי/מצוקה חשוב:
• לשקף לילד/ה את מה שאנחנו רואים עליו/ה ("אני רואה שבימים האחרונים את/ה מאוד עייף/ה, שפעם מאוד אהבת לשחק עם דני ועכשיו את/ה לא רוצה לשחק אתו יותר", "אני רואה שבימים האחרונים אתה לא נהנה לשחק כדורסל כמו שאהבת כל כך בעבר" ועוד....).


• לוודא האם זה תואם את החוויה של הילד ("האם אני מבינה זה נכון?"). זהו שלב חשוב כי פעמים רבות הפרשנות שלנו המבוגרים, אף שנעשית מכוונות טובות של רצון לעזור ולפתור את הקושי, עדיין לא מדויקות. ופרשנות לא מדויקת ש"מולבשת" על הילד לא תסייע לו, אלא תגביר את התחושה שהסביבה לא מצליחה לראות אותו במדויק.


• לחזק את הילד/ה על השיתוף ולהבטיח תמיכה מלאה, לא להקטין (לזלזל) בקושי שהילד משתף בו, כגון: "שטויות, זה יעבור", "אתם דור של ילדים מפונקים", כשאני הייתי בגילך..." וכו'.


• להגיב באמפתיה תוך מסרים של נורמליזציה: "גם אני הייתי מרגיש/ה כמוך אם הייתי מתמודד/ת עם מצב דומה למה שאת/ה מתאר/ת". את/ה יודע/ת שהרבה ילדים בגיל של מתמודדים עם דברים דומים, אפילו שלא כולם משתפים באופן פומבי, "יש הרבה מה לעשות בקשר לקושי בו שיתפת אותי ונוכל גם להתייעץ עם עוד אנשים במידה ונצטרך".


• מסרים כאלו של אמפתיה, תמיכה, נורמלזציה ומסוגלות להתמודד עם הקושי יסייעו לילד/ה לחוות את הקושי כמצוי בטווח הנורמה,  ולצאת מתחושת בדידות שהרבה פעמים נלוות להתמודדות עם קשיים ("לכולם מסביבי יש חברים ורק לי אין חברים", "כולם מצליחים בלימודים ורק אני משקיע ונכשל כל הזמן", "לכולם יש הורים תומכים ורק אני רב עם ההורים שלי" וכו').


• פעמים רבות ילדים מתארים אירועים קשים עימם מתמודדים באופן גלובלי וכוללני שהציף אותם וגרם לתחושות של חוסר אונים וחוסר שליטה. יחד עם זאת, אנו יודעים שמרבית האירועים כן ניתנים לזיהוי מראש וכי יש בהם רצף של "שרשרת אירועים" שהלכה והתגברה והגיע לחוויה של מצוקה גדולה עבור הילד, גם אם לא בהכרח החלה באופן כה עוצמתי. על כן, חשוב לנסות לזהות עם הילד סימנים מקדימים למצוקה/מתח עליה מדווח.

ניתן לקחת יחד עם הילד דוגמה לאירוע ספציפי שקרה לאחרונה וגרם לו להרגיש מתח, לחץ ולראות היכן בדיוק תחושת הלחץ גברה. ניתן להשתמש בדימוי או אפילו להכין "סרגל רגשות או סרגל לחץ" ולשאול את הילד על עוצמת המתח אותה חש (בין 1-10) בכל שלב (פעמים רבות בעקבות שיחה כזו הילד לומד לראות שעוצמת הלחץ שהוא חווה ירדה). שיח כזה יעודד את הילד לא לחוות את האירוע כאירוע כוללני של לחץ עצום, אלא כמקרה שהתחיל בנקודה מסוימת וגם הסתיים או יסתיים בעתיד וכי הוא בר פתרון.


• סיעור מוחין משותף של פתרונות אפשריים: להעלות יחד עם הילד/ה מגוון של פתרונות אפשריים, גם כאלו שאולי לא יתאימו בסופו של דבר. להרבה ילדים יהיה קשה להתחיל לחשוב על פתרונות כיוון שהם נמצאים "בעין הסערה" והחשיבה המשותפת עם הורה או דמות משמעותית אמפתית אבל שרואה גם מעבר לקושי יכולה לסייע מאוד.


• חשוב להתמקד בפתרונות אותם הילד יכול ליישם בעצמו ולא זקוק לאנשים נוספים בכדי להתמודד, זה עשוי להגביר את תחושת המסוגלות העצמית שלו להתמודד עם קשיים, כגון: מה מרגיע אותי בעתות לחץ או מתח, מה עזר לי בעבר להתמודד עם קשיים דומים שחוויתי (לשמוע מוזיקה, לדבר עם חבר/ה טוב/ה, לאכול משהו טעים, לראות תכנית אהובה בטלוויזיה, לעשות תרגילי הרפיה ונשימות או דמיון מודרך שפעם למדנו בביה"ס או בגן, לספור עד 10 וכו').


• וכן להעלות פתרונות שכוללים מעורבות של אנשים מבוגרים נוספים אליהם אני יכול לפנות בעת הצורך.


• חשוב לעודד במשפחה שיח פתוח, מזמין, אמפתי ולא מאשים או נבהל.

• חשוב להיות בקשר רציף עם הצוות החינוכי: גננת, מחנך/ת הכיתה בראש ובראשונה, יועצת ביה"ס, מנהלת ובמידת הצורך לחשוב יחד על תכנית לימודית-טיפולית שתסייע לילד בצרכיו.


• במידת הצורך ניתן לפנות לגורמים מקצועיים נוספים כגון פסיכולוגית ביה"ס מטעם השרות הפסיכולוגי העירוני.

 


בברכת שנת לימודים טובה, פורייה ומשמעותית לכולנו.
השירות הפסיכולוגי-חינוכי, עיריית נס-ציונה

 

נכתב ע"י ורד פלסקוב – פסיכולוגית חינוכית, השירות הפסיכולוגי-חינוכי של נס-ציונה.

עבור לתוכן העמוד